חופש המימון בתרבות | מקורות

אנחנו עדים להצפה גדולה של סרטים מיובאים שיש בהם הרבה אלימות, וגם הם ראויים, לא אגיד לצנזורה אבל לבקרה. אני סבור שהקריטריונים לשידורים נחלקים לשניים, כאלה שלנו אין מה להתערב בהם, הם שיקולים מקצועיים של בעלי מקצוע, אם זה רייטינג, ישנם שיקולים שלהם ולנו אין מה להתערב בזה ונעשה שגיאה אם נתערב בהכתבה של קריטריונים ברשויות השידור השונות מה לשדר ומה לא. אבל מותר לנו לומר להם, ששלושה קריטריונים הם צריכים לזכור והם:

1. כבוד האדם כלומר גם כבוד האישה.
2. צנעת הפרט.
3. ערך חינוכי שלילי, כלומר, אם הסרט או הידיעה אין בהם עידוד או גירוי לחיקוי. אני מתכוון לכל דבר שמעודד מישהו, אפילו רק בודד, לחזור על אותה הצגה שהוא ראה בטלוויזיה, וזה בקריטריונים השליליים.

לסיכום, קריטריונים מקצועיים או עסקיים מסחריים הם לא עסקינו כחברי כנסת, הם עושים את השיקול האומנותי והמסחרי, אנחנו יכולים לומר להם רק, שאנחנו מבקשים שתהיה להם ביקורת עצמית משלהם על פי שלושה קריטריונים מבחינת הציבור שאנחנו מייצגים, הראשון הוא, כבוד האדם עם דגש על כבוד האישה. השני, צנעת הפרט. והשלישי, ערך חינוכי שלילי.

רחבעם זאבי: גבולות המותר והאסור בשידורי טלוויזיה – שידור האונס וההתאבדות