Login
In order to get your User name and Password
Register here

Resources

כאן 

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10218285500643040&id=1656795249 אבל באמת, הרי אמרו חז"ל 'מה יעשה הבן ולא יחטא' ולא חשבו על הבת, מה תעשה הבת ולא תחטא. ועל מה אנחנו מדברים אם לא על אורית, שהיא בת שלושים עובדת במשרד עורכי דין רוזנקרנץ את שלומי, אוכלת בחמש דקות ומחייבת לפי שעות, יש לה אחלה משכורת ולפעמים היא מקבלת הצעות מהפרקליטות או מחנן שמתפלל עם רוני, האיש שלה, בבית הכנסת, ורוצה שהיא תבוא להיות אצלו שותפה, זה קצת פחות כסף אבל אולי קצת יותר עתיד.  יש לה ילד קטן בשם יובל הוא במעון פרטי, שלשת אלפים שקל מעון רק בשביל שהיא תוכל לעבוד, יש לה איש חמוד בשם רוני שעובד בהנדסת חומרים במשרד ראש הממשלה ולפעמים הם יושבים יחד בימי שישי ומדברים על החיים, אומרים זה לזו רוני, ראית שיובל נהיה חבר של מוריה מהגן, איזה חמוד, ולפעמים הם מדברים על פוליטיקה ואומרים גנץ או ביבי מה זה משנה, ככה הם אומרים, ולפעמים הם בוהים באוויר או בפלאפון ושותקים כי מה כבר יש להגיד, אישה עובדת כל יום שמונה שעות ואיש עובד כל יום לפעמים תשע לפעמים עשר שעות, וכמה קצת הם נפגשים והרי יש גם סדרות בנטפליקס, והם מדברים אבל כמה מעט הם מדברים ועל מה הם מדברים. מדברים דיבורים של מה בכך ולא דיבורים של לב. ובמשרד יש אדם אחד, נתי שמו, וגם עליו לא מדברים.  וזו שאלה טובה מאוד, מתי היה צריך לדבר על נתי. כי הנה, ביום אחד בתחילת חשוון של השנה שעברה נכנסה אורית למשרד ושלמה רוזנקרנץ קרא לה למשרד שלו ושם עמד בחור, בערך בגילה, שכיפה מונחת בזווית ראשו, ואמר לה אורית זה נתי, נתי זה אורית, אורית היא מעמודי התווך של המשרד, נתי הוא חדש כאן. התמחה בכוורת ובא לחתום אצלנו. הוא אדם זה, אורית, שתדעי לך, חריף חריף. כששלמה רוזנקרנץ היה מתלהב הוא היה מאבד את מילות הקישור שלו ואולי לכן מעולם לא עסק בליטיגציה. ונתי הזה חייך אליה ואמר היי אורית, מה קורה, והושיט יד ללחיצה והיא לחצה את היד שלו בנימוס ואמרה היי, נעים מאוד, אורית שטרית. והוא חייך קלות בזווית העין אז היא אמרה כן, זה חרוז.  האם אז היה צריך ללכת לרוני? ואז מה, להגיד לו רוני, אני צריכה לדבר איתך רגע, והוא יפנה את המבט מהפלאפון או מהמחשב ויגיד כן אוריתי, מה קרה, והיא תגיד יש מישהו חדש במשרד. ומה איתו? לא נעשה איתו דבר. אז מה, בעצם, לשם מה להגיד את זה לרוני, שהוא נפש טובה ואם תגיד לו, יתחיל לחשוב מפני מה היא מספרת לי את זה, אולי אני צריך לחשוש, למה שאחשוש הרי היא דתיה וטובת לב ונאמנה ואנחנו מכירים אחד את השנייה מגיל שבע עשרה מהעלייה לביריה של בני עקיבא, אבל אם כך למה היא מספרת לי את זה. אז, בהתחלה, זה באמת היה זמן לא טוב להגיד דבר כזה לרוני.  ולכן אורית באמת לא אמרה כלום. לא סיפרה שחייך ורק אמרה בלילה אתה שומע, רוני, ויש איזה מישהו חדש במשרד, ורוני אמר מאיפה הוא, ואורית אמרה מה אני יודעת, מגבעת שמואל, ורוני אמר כשהם באים הם באים בגלים, אה? והיא לא ידעה למה הוא אומר את זה ובאיזה הקשר ואולי כבר נרדם, כי רגע אחר כך נחר. ולמחרת באה למשרד ונתי אמר לה אורית, אני מכין לי קפה, רוצה גם? ומה תגיד, לא? והנה כבר הוא יוצא הפלרטטן בסיפור אבל אולי מה, אולי הוא סתם היה הבחור החדש במשרד, מנסה להיות מנומס לעורכת הדין הותיקה והמנוסה שתעזור לו כשיתקע עם איזו בעיה בחמש בערב רגע לפני שהיא יוצאת מהמשרד? מי יודע. והיא אמרה לו כן, בטח, והוא שאל כמה, והיא אמרה מהמכונה, ותוסיף נגיעה של סוכר, והוא אמר טוב, אני מוסיף נגיעה, והקפה היה משום מה טעים יותר מבדרך כלל, אפילו יותר טוב מהקפה שרוני מכין לה ובדרך כלל שוכח לעשות נגיעה, או מוסיף כפית או שוכח את הכפית בכלל.  מה אז? אז היה צריך לעצור הכל להגיד לו שומע, נתי, אמנם אנחנו שנינו מבוגרים ולא קרה בינינו כלום אבל אני לא רוצה שיקרה בינינו כלום? איזה מין משפט מוזר זה להגיד למישהו שמכין לך קפה בזמן שאת עובדת על התביעה של המשקאות אנרגיה. ובאמת היא לא אמרה כלום ושאר היום היה כרגיל וכשהיא הלכה לקחת את יובל היא חיבקה אותו ואמרה לו איזה חמוד אתה, והמטפלת אמרה כן, איך הוא דומה לאבא שלו, והרי זה נכון.  ומאז התקבע המנהג שהוא מביא לה קפה בבוקר. מוזר? אולי, אולי לא. באיזה שלב זה הפך למוזר? ביום השני? השלישי? הרי הם עובדים שולחן ליד שולחן. היא הולכת לחמם לעצמה ארוחת צהריים הוא מבקש שתשמור לו מהעוגה שנוגה הביאה לשלומי לכבוד יום הולדתו. ומיילים הרי הם שולחים אחד לשני כי הם עובדים ביחד על התיק של המשקאות אנרגיה, ובמיילים כתוב לפעמים 'בכיף' או 'סבבה' או 'אני אוהב את זה, זה רעיון טוב', וכל זה ככה אנשים מתכתבים בדרך כלל, לא? אבל כך סתם בתוך הדיון הזה הרגישה אורית איך פתאום לפעמים כשנתי כותב לה 'וואי זה מצוין אין את גאון' עולה בה איזה גל חום פנימי שכזה, לא גל מיני חס וחלילה אלא איזו רחבות לב.  והיא חושבת לעצמה מתי הייתה הפעם האחרונה שרוני פרגן לי ככה, אמר 'את גאון' ולא על זה שהספקתי לתפוס את החלב לפני שנשפך? ככה היא חושבת ונושפת בתסכול, מתי הייתה הפעם האחרונה שדיברתי ככה בשנינות עם רוני, בכיף שכזה? ומזל שיש שבתות אבל גם השבתות הפכו להיות רכבת של אוכל עם חברים או משפחה או הורים, טיפול ביובל, שינה, תפילה (אצלו) עיתון (אצלה), ובאמת עם בן הזוג היא כמה שעות ביום וחלק מהזמן ישן ועם הקולגה יותר שעות והוא דווקא ער במהלך היום, ובכן מה. ובינתיים לא סיפרה לרוני כלום כי מה בעצם יש לספר. שום דבר לא קרה והרי קרה הכל. יום אחד מצאה את עצמה מחכה שעתיים ולא עושה כלום רק מחכה שעתיים שנתי יקרא את המייל ויכתוב לה 'וואי זה כמו באחד נגד מאה' והיא תרגיש שמישהו מבין אותה בעולם הזה, ולא שרוני לא מבין אבל בשביל שאדם יבין הוא צריך להיות שם והרי הוא לפעמים שם ולפעמים לא. ובכל זאת, נתי הרי לא יודע כלום מזה, סתם שולח מיילים לקולגה שלו במשרד, והוא דתי והיא דתייה ולפעמים הם צוחקים ומדברים קצת על החיים, הוא גרוש בלי ילדים אבל הלב עוד פצוע כמו שאומרים, חבל שאין שם בשוק נשים כמוך אבל מה, כל הטובות תפוסות, והיא מה תגיד, חיי נישואין זה אחלה אבל תשמע, קשה, אני נשואה לרוני שהוא חמוד אבל אתה יודע, לפעמים הוא כזה בוק. תקוע עם הראש באייפון שלו כאילו הוא אנדרואיד.  מצחיק? לא מצחיק? מה, מה אנחנו, כולנו עובדים כל הזמן זה עם זה וזו עם זו, זה סיבה שלא לצחוק? ומה תספר לרוני, נחמד לי במשרד? אני מרגישה שאני מתאהבת במישהו מהמשרד אבל הוא לא יודע את זה? ולמה היא מתאהבת בו, כי הוא יודע להשתמש במילים, וזה ברור כי הרי הוא עורך דין אבל לתלות תמונה הוא יודע? להתקין מדף? שרירים יש לו בידיים ועדינות גם, ורוך, את זה יש לו? ובכל זאת אדם רואה את שחסר לו וגם אורית רואה רק את שחסר לה, ולרוני היא לא מספרת כלום כי מה בעצם יש לספר. כלום לא קורה פה. הכל כרגיל.  וככה עד שיום אחד היא הלכה לשבת במרפסת, כבר היה קיץ והיא הגיעה בחצאיות קצרות יחסית כי היה חם והיה קוד לבוש, ונתי יצא שם עם סיגריה, ואמר תקשיבי, את כל פעם מעיפה אותי מחדש, וברור שהוא דיבר על העבודה ומיד המשיך לאיזה משפט על התיק בינוי של מה שמם, שטרית, אבל כשהוא אמר את זה אורית הרגישה איזה גל חום עולה בה ממקום שאי אפשר לדבר בו ובמקום להקשיב לו הלאה היא עמדה שם המומה ואמרה לעצמה מה זה בגידה, תמיד היא חשבה מה זה בגידה, בגידה זה מישהו, ילד קטן שלא מסוגל לשלוט בצרכים שלו או ביצרים שלו והורס את מערכת היצרים שלו, ככה היא חשבה, ופתאום היא אומרת לעצמה אבל הרי זה גם אני, כמו גלישה.  מי אני, תגידי אורית מי אני, איך אני שהייתי הילדה הכי צדיקה ברמת גן, איך אני ככה מסתובבת והלב שלי למשיסה, ככה היא חשבה, מצד אחד נשואה לאדם אחד מצד שני אוהבת אדם אחר, ומיד כשחשבה את זה אמרה לעצמה לא, לא אוהבת, מה פתאום אוהבת, סתם זה הלב עושה דמיונות. אני אוהבת את האדם שאני נשואה לו ורק מוצאת את הלב שלי פתאום במקומות שלא הנחתי אותו. ככה היא אמרה לעצמה, ונתי בינתיים נכנס חזרה פנימה אבל אורית ידעה שמשהו צריך לקרות. ועכשיו צריך רק להחליט מה צריך לקרות. אם נתי הוא האלוהים תלך אחריו ואם רוני הוא האלוהים תלך אחריו אבל לפסוח על שני הסעיפים אי אפשר יותר, ובשבת היא חושבת על זה שוב ושוב ואחר הצהריים רוני בוהה בעיתון שלו והיא בוהה בספר שלה ששם אישה כמוה, עורכת דין בניו יורק, מחליטה לעזוב הכל את הילד את הזוגיות את הכל ללכת למצוא חיים חדשים וכמובן מתאהבת באיזה עורך דין סופר מצליח והם חיים באושר אבל הרי החיים הם לא כאלה, והיא מסתכלת עליו ואומרת למה בעצם התאהבתי בו, מה בעצם קרה אז לפני שלש עשרה שנים שאמרתי לעצמי זה, זה הגבר של החיים שלי איתו אני רוצה להיות? וכשהיא בוהה בו יובל מתעורר ואומר לה אמא, והיא אומרת לו כן חמוד, מה, ויובל אומר אבא לקח אותי לגינה ושם גלשנו במגלשה, ככה הוא אומר לה זה כל מה שהוא אומר, והיא מסתכלת עליו ורואה את רוני אבל בקטן, ועולה לה דימוי בראש של רוני ויובל מתגלשים ביחד במגלשה, חמודים שכאלה, ובערב היא מתיישבת מול רוני ואומרת לו רוני חמוד, אנחנו צריכים לדבר, ורוני אומר לה בצחוק מה, את עוזבת אותי? ולרגע נטרף בתוכה הלב אבל היא מתעשתת, כי היא אישה מבוגרת, ואומרת לו לא, אני חושבת לעזוב את המשרד, ורוני אומר לה מה, השתגעת? יש לך ותק של שש שנים שם ועשית לך שם והכל, מה פתאום לעזוב? ואומר לה, לאן תלכי?  והיא חושבת בליבה איך הצדיקים הטהורים באמת, טהורים לא בגלל מה שהם עושים אלא בגלל מה שהם לא עושים, ואומרת לו חשבתי שאולי אני אלך להיות שותפה אצל חנן שמתפלל איתך במניין. המשרד שלו יותר קרוב ואני אהיה איתך ועם יובל יותר. והוא אומר לה אבל מה, זה פחות כסף, ממה נחיה, והיא אומרת לו כן, זה פחות כסף אבל אולי קצת יותר עתיד. ___(שלשה ימים אחרונים להנחת ההרשמה המוקדמת על סדנאות הכתיבה שלי בנובמבר. מעניין אותך? שים או שימי נקודה בתגובות, ואחזור אליך עם פרטים). -- I

Linked Issues

Related Sources