מהי סוגיא | מקורות

"מחלוקת הדיעות על דבר הדרכת הכלל,
אם בזמן הזה שרבו פריצים נושאים דגל ההפקרות ביד רמה, ראוי להפריד את האומה;
שהכשרים נושאי דגל שם ד' לא יהיה להם שום יחש עם פורקי עול הפושעים,
או שמא כח השלום הכללי מכריע את הכל.

כל עיקרה של פלוגתא זו באה מפני השפלות הכללית, שעדיין לא נגמרה הטהרה לגמרי
ביסוד האופי של האומה מצד חיצוניות נפשה, והיא מיטהרת והולכת.

 
אלה הכיתות יחדו הנן מדרגת שתים נשים זונות שבאו אל שלמה.
הדיבור, הביאו חרב, נסיון הוא מחכמת אלהים שבמלכות ישראל.
והזונה הראויה להדחות, המעלילה עלילות בשקר,
היא הטוענת 'גזורו!'.

ובהתמרמרה מבלטת היא את אמיתת הטינא שבלב שהיא חשה בעצמה, שכל ענינה הוא רק 'גם לי גם לך לא יהיה, גזורו!'. והאם הרחמניה, אם האמת, אומרת 'תנו לה את הילד והמת אל תמיתוהו'. ורוח הקודש צווחת, 'תנו לה את הילד החי, היא אמו'.

[וממשיך הרב] "אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקים. אע"פ שפירוד גמור, כהעולה על לב המנתחים האכזרים, לא אפשר, והיה לא תהיה. זאת היא ממש מחשבה של עבודה זרה כללית, שהננו בטוחים שלא תתקיים". עיי"ש המשך דבריו. ("שמונה קבצים", קובץ ב', פסקא רפג; "אורות", עמ' עג).

 וראה גם כאן