מקורות

הדרישות הללו דורשות לא עוד אי מעורבות מדינתית , אלא להיפך – מעורבות מדינתית משמעותית בתרבות . הדרישה היא שהמדינה תכיר בערכו של המטען התרבותי ותסייע לקבוצות התרבותיות לממשו . מבקרי הפתרון הליברלי שהצגנו טוענים כי התרבות באה לידי ביטוי ולידי מימוש גם בספרה הציבורית המדינתית בחברה הליברלית . יש דומיננטיות לתרבות הרוב . גם בחברה ליברלית יש יתרונות למי שיודע את השפה ( במובן הרחב ) של הרוב . אין חברה רב תרבותית בעולם ( עד כמה שידיעתי משגת ) שכל הקבוצות התרבותיות בה נהנות ממידה שווה של כוח פוליטי ושל כוח חברתי . על רקע זה יש להבין את הטיעון התרבותי של המיעוט . הזהות התרבותית שלי מכוננת , בין השאר , על ידי הצורה שבה אחרים תופסים אותי ואת תרבותי . כאשר החברה אוחזת במראה המשקפת כלפי נחיתות תרבותית , הדבר עלול לגרור נזקים קשים לי . עליכן הדרישה כיום היא להכרה חברתית בערך התרבות של המיעוט . ( Politics of Recognition ) על מנת שהכרה זו תצא אל הפועל , קיימת כתיבה ענפה הקוראת לחלוקה שוויונית יותר של הכוח החברתי בין הקבוצות התרבותיות השונות המרכיבות את החברה . 

עורך/כים: יובל שני ויורם רבין שם הספר: זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בישראל מקום ההוצאה: רעננה שם ההוצאה: רמות  שנת ההוצאה: תשס"ה – 2004 עמוד: 637  >

עורך/כים: יובל שני ויורם רבין
שם הספר: זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בישראל